החלטה בתיק ת"א 51694-12-10

רקע תמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר ביום 2.6.11.

2. עסקינן בתביעה לפינוי וסילוק יד אשר הגישה רשות הפיתוח באמצעות מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המשיבה") נגד המבקש. במסגרת כתב התביעה טענה המשיבה, כי המבקש הסיג את גבולה ובנה במקרקעין שבבעלותה יסודות וקיר תומך והכין תשתית לבית מגורים ללא רשותה. במקביל הגישה בקשה לצו מניעה זמני המורה למבקש להימנע מלבנות במקרקעין נשוא התובענה ולהימנע מכל פעולה המהווה הסגת גבול בחלקה זו.

3. בהתאם לבקשת המשיבה ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 13.1.11. ביום הדיון הגיש המבקש בקשה לדחיית הדיון ובהתאם נדחה הדיון ליום 2.6.11. המבקש לא התייצב לדיון האמור וכמו כן לא הגיש כתב הגנה. בנסיבות אלו ניתן פסק דין בהעדר, במסגרתו התקבלה התובענה ונקבע, כי על המבקש לסלק ידו מהמקרקעין נשוא התובענה.

4. כעת עותר המבקש, כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין מיום 2.6.11. לטענתו, מעיון בפרוטוקול הדיון בעניין צו המניעה עולה, כי הוא התייצב לדיון בבקשה לצו מניעה וזאת מבלי שהיו בידיו מסמכי בי-דין כולם או מקצתם. לטענתו, באותו יום הומצאו לידיו  לראשונה מסמכי בי-דין והוא נדרש להגיש כתב הגנה תוך 30 יום.

5. המבקש טוען, כי לא הגיש כתב הגנה בשל נסיבותיו האישיות. לטענתו, הוא מפרנס משפחה בת עשר נפשות וסובל מבעיה בליבו ובינואר 2011 לקה בליבו ועבר כריתת ציסטה בבית החזה. המבקש טוען, כי מאז הוא מתקשה לתפקד ונמצא במעקב רפואי. עוד טוען, כי אינו יודע קרוא וכתוב. בנוסף טוען המבקש, כי באותו עניין התנהל הליך בבית משפט השלום בבית שאן בתו"ב 9679-07-11 והוא סבר בטעות, כי הפרשה כולה מאחוריו.

6. באשר לסיכויי הגנתו טען המבקש, כי המקרקעין נשוא התובענה נמצאים בחזקה רציפה שלו, של אביו, של סבו ושל בני משפחתו מדורי דורות משך שנים. לטענתו, המבקש ובני משפחתו הפטריארכאלית התגוררו במקרקעין טרם קום המדינה והם מעבדים את חלקה 23 ברצף מאז. לטענתו, דירת המגורים על המקרקעין הוקמה לפני כ- 27 שנים ובחלקה קיימים מבני מגורים נוספים של בני המשפחה. המבקש טוען, כי הוא ומשפחתו עושים מנהג בעלים במקרקעין. לטענתו, הבעלות בחלקה נרשמה ברישום ראשון על שם המשיבה רק ביום 3.2.95. לטענתו, בכוונתו לתקוף את הרישום האמור ולטעון לבעלות במקרקעין בפני הערכאה המתאימה.

7. המבקש טוען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לטענתו, עסקינן בצו קיצוני ודרקוני אשר לא ניתן לקיימו מבלי שיינתן לו יומו בבית המשפט. בהמשך התייחס לסמכות בית המשפט לבטל פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד ולהארכת מועד.

8. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי דינה להדחות. לטענתה, המבקש זלזל באופן בוטה בבית המשפט. המשיבה טוענת, כי הסיבה למחדלו של המבקש הינה זלזול בוטה. לטענתה, אף לישיבה אשר נקבעה לדיון בצו המניעה לא התייצב המבקש על דעת עצמו ובבוקר הדיון הגיש בקשה לדחיית הדיון. כמו כן, הוא לא הגיש כתב הגנה ותצהיר עדות ראשית למרות שהיה מודע לכך שעליו להגיש כתב הגנה. לטענתה, אין בתצהירו של המבקש טענה אמיתית לפיה לא ידע על ההחלטה בדבר צו המניעה או באשר לחובתו להגיש כתב הגנה או על ישיבת ההוכחות. לטענת המשיבה, מקום בו צד מודע לפסק הדין אשר ניתן נגדו ולתוכנו ובוחר שלא לקיים את החלטות בית המשפט אין מקום לתת לו הזדמנות נוספת על אלו שכבר ניתנו לו. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המבקש לא תמך את טענתו באשר למצבו הרפואי במסמכים כלשהם מלבד המסמך אשר צורף לבקשה לדחיית הדיון ואשר במסגרתו צוין, כי עסקינן בטיפול פלסטי באשפוז יום.

9. באשר לסיכויי הגנתו של המבקש טוענת המשיבה, כי המבקש מעלה שתי טענות האחת לפיה הרישום על שמה בטאבו הינו רק רישום ראשון אשר בכוונתו לתקוף והשנייה, כי הוא ומשפחתו נוהגים מנהג בעלים במקרקעין שנים רבות. באשר לרישום בטאבו טוענת המבקשת, כי הוא מהווה ראייה חותכת לנכונותו וכי הנסח אשר הוצג על ידה אינו יכול להיות שנוי במחלוקת.

10. לטענתה, בהליך שהתקיים בבית שאן טען בא כוח המבקש, כי לטענת המבקש מדובר בקרקע השייכת לאביו ולסבו וכי האדמה הופקעה בשנות ה-70. עוד נטען, כי הוגשה תביעה לסעד הצהרתי לפיו האדמה שייכת למשפחת המבקש. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי הקרקע שייכת למנהל וכי ניתנה המלצה באשר להקצאת קרקע למשפחת המבקש במחיר מוזל כך שיהיה בידם לרכוש את הקרקע בסופו של יום. המבקשת טוענת, כי לא ניתנה אינדיקציה לגבי ההליך המדובר אולם אף לשיטת המבקש קיים לכל הפחות השתק פלוגתא לפיו הקרקע שייכת למנהל. לטענתה, ככל שהייתה המלצה להקצאת קרקע כפי שטען המבקש הרי שאין בכך כדי להשליך על העובדה שהקרקע שייכת למנהל שכן המבקש לא טען ולא הוכיח, כי בוצעה עסקה במקרקעין. עוד טוענת המבקשת, כי ככל שהמשיב רוצה לתקוף את שאלת הבעלות במקרקעין הרי שבית משפט זה אינו בית המשפט המוסמך לדון בטענותיו בנדון.

11. באשר לטענת המבקש בנוגע לשהות רבת שנים במקרקעין, ללא כל מסמך או הסכם בכתב, טוענת המשיבה, כי עסקינן לכל היותר בבר רשות ומקום בו מדובר בהרשאה שניתנה בחינם הרי שהמקנה זכאי לבטלה עם גילוי דעתו, כי אינו מעוניין בהענקת הרישיון. עוד ציינה, כי בשנים האחרונות ניכרת מגמה שלא להקנות לבר רשות במקרקעי ציבור מעמד של בעל רשות בלתי הדירה שכן יהיה בכך בכדי לעודד פלישות למקרקעי ציבור.

12. באשר למאזן הנוחות טוענת המשיבה, כי המבקש אשר פלש למקרקעין מנוע מלהעלות טענות באשר לחוסר נוחות אשר ייגרם לו בעקבות מניעת פלישתו.

13. לטענת המשיבה, הבקשה בה עסקינן הוגשה באיחור רב ובוטה. המשיבה טוענת שהמבקש לא ציין באיזה תאריך קיבל את פסק הדין וזאת מאחר והוא היה מודע לאיחור הרב מצידו בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, במסגרת ההליך השני אליו התייחס המבקש בבקשתו הוא הגיש את פסק הדין בו עסקינן ומכאן שבמועד בו הוגש פסק הדין, ביום 1.3.12, הומצא לו פסק הדין, לכל המאוחר. עם זאת, המבקש הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בחלוף למעלה מתשעה חודשים. כמו כן טוענת, כי ביום 12.7.12 הומצאה למבקש אזהרה לחייב ואף בכך יש בכדי לתמוך בטענה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי. לטענתה, במסגרת בקשתו, כי תינתן לו אורכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין לא ציין המבקש טעם שאינו בשליטתו אשר בגינו יש להיעתר לבקשתו. עוד טוענת, כי נסיבות המבקש המפורטות בבקשה אין בהן בכדי להצדיק אורכה כה ארוכה.

14. בנוסף מציינת המשיבה, כי במסגרת ההליך השני היה המבקש מיוצג ואין לקבל טענתו לפיה לא הבין את פסק הדין ואת משמעותו. לטענתה, באזהרה לחייב אשר הומצאה למבקש מפורטים פרטי הזוכה והחוב ויש בכך כדי להפריך טענתו לפיה סבר, כי ההליך אשר התנהל בבית שאן סיים את המחלוקת.

דיון ומסקנות

15. לאחר עיון ושקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להדחות.

16. בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי מקום בו נתבע לא הגיש כתב הגנה וכן מקום בו נתבע לא התייצב לדיון בעוד שהתובע התייצב לדיון, הרי שבית המשפט מוסמך ליתן פסק דין נגד הנתבע. בית המשפט מוסמך לבטל פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד מקום בו פסק הדין פגום או מקום בו יש לבטל את פסק הדין, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

17. בענייננו, המבקש היה מודע להליך המשפטי המתנהל נגדו והיה מודע לכך שעליו להגיש כתב הגנה. אף אם הייתה מתקבלת טענת המבקש לפיה לא הומצאו לו מסמכי בי-דין עד למועד הדיון בבקשה לצו מניעה הרי שאין בכך בכדי להועיל לו שכן אין מחלוקת, כי חלפו למעלה משלושים ימים מהמועד בו נקבע, כי עליו להגיש את כתב הגנתו וכי הוא היה מודע כי עליו לעשות כן. אין בנסיבות האישיות אשר פורטו על ידי המבקש בכדי להצדיק אי הגשת כתב הגנה על ידו או בקשת אורכה. טענותיו בתחום הרפואי לא הוכחו.